השטח האפור – אי ידיעה או פרשנות מוטעית של החוק למניעת הטרדה מינית?

מנהלים בהייטק, עובדי מפעל, קצינים בצבא, שוטרים במגב, סגל אקדמי באוניברסיטה ועוד. כל אלו זכו לקחת חלק בסדנה שאנו מקיימים למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה או השירות. אחרי מאות סדנאות שקיימנו ברחבי הארץ, נדמה שלא משנה מהו אופי הקהל שנפגוש, הרקע הדמוגרפי או הסוציו-אקונומי שלו, עדין ברגע שתסתיים ההצגה הפותחת את הסדנה, ותשאל השאלה – האם הייתה כאן הטרדה מינית? התפלגות התשובות תהיה כמעט תמיד - זהה.

​

הסדנה שמורכבת משלושה חלקים נפתחת בהצגה של חצי שעה בה מתוארת מערכת יחסים בין עובדת חדשה בחברה למנהל הישיר שלה. מערכת היחסים נראית כידידותית ומלאה בכוונות טובות של שני הצדדים בה, אך עם הזמן נדמה שתחושה לא נעימה מחלחלת פנימה עד לרגע בו ישנו משבר בין השניים המוביל להשלכות (נמנעים מלעשות ספוילר).

​

ההצגה עצמה בנויה בצורה קצבית וסוחפת כדי שיוכלו הצופים בה להזדהות עם הדמויות ללא מגננות וללא חשיבה שיפוטית. לאחר מכן עולה המנחה ושואל מספר שאלות מנחות עליהם עונה הקהל בהצבעה.

​

הראשונה מבין השאלות היא – "האם הייתה כאן הטרדה מינית?" – כשהידיים מורמות, עולה בבירור שלמרות שכולם צפו באותה התרחשות, הדעות לגבי מה קרה בה הן חלוקות. וכך בא לידי ביטוי הבעיה המהותית ביותר בדבר הסובייקטיביות שבה כל אחד ואחת תופסים את המציאות.

​

לאחר מכן אנו שואלים מי אשם (או אשמה) במצב הלא נעים שקרה? גם כאן אנו רואים תשובות חלוקות ואף מפתיעות. נדמה שלמרות הכול, לא מעט נשים מגלות עמדה שיפוטית יותר כשזה מגיע לבחינת ההתנהגות של העובדת מאשר זו של המנהל, נדמה שהציפיות שלהן גבוהות יותר מהאישה.

​

לבסוף עולה שאלת הכוונות, האם הייתה כאן כוונה של אחד מן הצדדים לגרום לצד השני אי נעימות? והאם יש לכך השפעה בנוגע לבחינת המקרה? כאן מתגלה שרוב הקהל מוצא את נושא הכוונות שולי ביחס לתוצאה בפועל של המעשים.

​

לאחר שיחות רבות שקיימנו עם קהלים שונים ועם ממונות וממונים על נושא ההטרדות המיניות בארגונים השונים, עלתה בנו הסברה שדווקא המציאות הנוכחית בה אנו פועלים, זו שדורשת מאיתנו להיות "פוליטקלי קורקט" ותמיד לומר את ה"מילים הנכונות", הופכת אותנו מנוכרים בפועל לערכים שעומדים מאחוריהן. אדם יכול לומר מהי ההתנהגות הנכונה גם אם אינו מאמין בזאת, מחשש לתגובת הסביבה, אך ברגע האמת, כאשר יצטרך לשפוט הוא בעצמו כיצד לנהוג, לא ידע לעשות זאת מאחר ולא טרח להטמיע בעצמו את אותם ערכים ולהבין את ההיגיון המוסרי העומד מאחוריהם.

​

 במילים אחרות ופשוטות יותר – ערכים ואופי נבנים על ידי מעשים והתנהגות ולא על ידי מילים. ובתקופה בה קיים נתק רב בין המילים הנאמרות למציאות הקיימת, וכך בכל רבדי החיים והחברה, (תופעה שגם זכתה לביטוי "פייק ניוז") הפכנו גם אנחנו לסוכנים של אותה התופעה.

​

אנו מאמינים שהפתרון לכך הוא לאפשר מפגש ובו סביבה בטוחה ונעימה שיאפשר למשתתפים, נשים וגברים, לומר את שעל לבם וסביב זה לקיים דיון כנה ואמיתי, ללא שיפוטיות וללא בחינה. וכך ללבן הנחות יסוד שיכולות לגרום, גם אם ללא כוונת זדון, לפגיעה באדם אחר.

​

החוק הוא בסופו של דבר מילים הכתובות שחור על גבי לבן, התפקיד שלנו הוא לתווך את החוק ואת הערכים העומדים מאחוריו; של כיבוד האדם, חירותו ומיניותו, בצורה האפקטיבית ביותר.