כמה מילים על ההצגה והדיון שלאחריה

ההצגה מתארת מערכת יחסים בין מרצה צעיר באוניברסיטה, לבין דוקטורנטית צעירה המגיעה אליו למחלקה. החל במפגש הראשוני ביניהם בשיחת ההיכרות, דרך נסיעה משותפת ברכב לכנס, התכתבות בסלולרי, מפגש מקרי במהלך הופעה ועוד.
 

בכל אלו נבחנת האינטראקציה ביניהם, בבחינת הגבול הראוי, עד לנקודה הסופית שבה ישנו עימות
בין השניים.

 

ההצגה אינה מראה אירוע מובהק, ולא מקרה גס וברור של הטרדה, בו השיפוט קל יותר. אלא מהלכת על הגבול הדק, מה שגורם לצופים ולצופות להיות דרוכים למשך כל ההצגה בנסיון להבין האם יש משהו לא תקין בהתנהגויות שמול עיניהם, ובכך להיות מעורבים לאורך כל ההצגה - מתוך רצון לגבש עמדה.

 

לבסוף נשאלות שאלות אודות מה שהתרחש על הבמה, כאשר התשובות הן לרוב מפתיעות ובעיקר מראות עד כמה התפיסה שלנו שונה בין האחד לשני.

ההצגה משלבת רגעים של הומור, רגעים מרגשים, מכעיסים ועוד, ממש כמו בחיים (:

​

בדיון הקהל מתבקש לענות בהרמת יד על כמה שאלות כמו למשל – האם הייתה כאן הטרדה מינית? האם מישהו אשם בכך? מי האשם? איפה נחצה הגבול אם בכלל? ועוד.

לאחר מכן שומעים נימוקים לכאן ולכאן, כשלבסוף נעשה סיכום.

​

הכול באווירה ערה ופתוחה, שמאפשרת לאנשים לומר את דעתם בחופשיות ולאחר מכן לסכם הדיון ולהבהיר מה החוק אומר בפועל.  

​

דרישות לוגיסטיות מהגוף המארח

חלל לקיום ההצגה, שולחן משרדי, שני כסאות.

​

ההצגה יכולה להתקיים בכל חלל, כל עוד הוא מאפשר סידור כיסאות עבור הצופים.

עד כה הצגנו במקומות שנעו בין אולמות תאטרון גדולים ועד לחדרי דיונים.